רש"ש על בכורות כ״ג

1 רש"י ד"ה גזירה. וקסבר איבטלה לקב טמא ברובא כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה וא"א טומאה בסופו. דמי חטאת ואפר חטאת מטמאין כו'. במיעוט בקיאותי ל"מ שיהא אפר לבד מטמא. וכ"נ מהרמב"ם בהקדמתו לס' טהרות שכתב שאפר פ"א כאשר נתערב במי המעיין כו' יטמא בהן. וכ"נ מחיבורו בפ"ה מהלכות פרה ה"ד וצ"ע:

3 תד"ה נבלה. ומיהו כו'. אלא נגע בזה וחזר ונגע בזה אפשר דטהור כיון דבכ"פ שנוגע א"י כו'. צ"ע מהא דשני שבילין בספ"ב דשבועות דהלך בזה ובזה ונכנס למקדש דחייב. ולפי דמסקי התוספות בסה"ד דגם טומאת משא אינה אלא מדרבנן א"ש:

4 בא"ד וקצת תימה דכיון כו' חיבור כמרודד בקיסם. כצ"ל בכ"ף:

5 בא"ד דפיגול כו'. שבללן כו' פטור לכ"ע אי אפשר כו'. כצ"ל:

6 תד"ה הניחא בסופו. כמ"ד אין מאהיל כו'. הוא בחולין קכד ב:

7 רש"י ד"ה ציר בסופו. שנפלו בו לאחר השקה כו'. כצ"ל:

8 תד"ה שנפל. דס"ד מתחלתו נעשה הציר במים טמאים. כצ"ל בבי"ת:

9 תד"ה אלא. עי' כה"ד. ולעד"נ דהא האי דקאמר הלכתא בכולי' פירקין היינו כל השנויין במשנה. וזה דלא מטמאה הלא אינו שנוי במשנה:

10 תד"ה משנת. ורב גופי' בפ' הבע"י יש דלא מסתבר כו'. וקשה דא"כ מאי פריך שם להא"ד והא משנת ראב"י קו"נ. הלא שם אינו מסתבר כוותי'. ומכש"כ למאי דקאמר דקאי בשיטת ר' אלעזר דפסק רב להדיא דלא כוותי'. וכמו כן קשה דמאי פריך הכא ר"ש דלמא ה"נ לא מסתבר כוותי':